מי אנחנו

זה התחיל בחורף של 92' שהיה חורף קל יחסית. בינואר, שבוע אחרי השחרור, כבר היינו באמסטרדם עם מזוודה מלאה בפפירוסים מצריים, שחשבנו שבדרך נס נצליח למכור להולנדים מסבירי פנים. אמסטרדם הקפואה החזירה אותנו באחת אל המציאות. פפירוסים העיר הזאת ראתה מספיק, וגם ישראלים שבטוחים שהם אור לגויים לא חסרו שם. מפה לשם התגלגלנו לנמל באמסטרדם, אותו נמל שז'ק ברל שר עליו. נסו לחפש אותו באמסטרדם, לא תימצאו.

שטים  ולאט לאט מתאהבים בים, בצבע האפור-ירוק של המים והשמים, בקור, באורח החיים הזה- ומחליטים שזה מה שאנחנו רוצים לעשות. ברוב חוצפתנו נרשמנו לאקדמיה הימית באיינקהוזן שבהולנד. חוצפתנו על שום שהלימודים מתנהלים בהולנדית ותוך שלשה חודשים צריכים להיבחן בארבעת המבחנים הראשונים. התחלנו ללמוד, יושבנו עם המילון ותרגמנו מילה במילה מספרי הלימוד, שוברנו את השיניים אבל איכשהו גמרנו את הלימודים באקדמיה.

בשנים שעברו מאז, הכשרנו בהצלחה מאות סקיפרים, ובנינו קאדר מכובד של מדריכים, מהמנוסים ביותר בתחום. אם תשאלו, מרבית העוסקים בשייט, תופסים את דרך הים כביה"ס הטוב ביותר לשייט במדינת ישראל. לצד בית הספר הקמנו את מועדון השייט, כדי לאפשר לחברים שאיתנו ליהנות מחוויות השיט גם אחרי הקורס. המועדון כולל צי של יאכטות חדשות ואינסוף פעילויות משלימות: מקורסי השלמה והעשרה בכל תחומי השיט, דרך הפלגות הדרכה והפלגות כיף, ועד להפלגות משותפות באתרים אקזוטיים בכל העולם.

מאז ומתמיד נהנינו ללמד לשוט ולהכיר אנשים והמשכנו כל העת לחדש ולחפש עבורם ועבורנו הרפתקאות חדשות. התייחסנו לכולם כאל חברים ואיתם צמחנו. בלי שיווק מתוחכם או פרסום רועש. לאט, ברצינות, בשיא המקצועיות ועם כל הנשמה, אנשים הצטרפו כדי ללמוד לשוט וגילו שהם לומדים הרבה גם על עצמם. הם עברו חוויה טובה, ביקשו עוד, נשארו והביאו איתם חברים נוספים.

כיום, יש לנו צי של יאכטות חדשות, 4 כיתות לימוד מרווחות וצוות של 25 מדריכי שייט, אחד אחד. אנחנו יושבים במקום הכי יפה במרינה בהרצליה, ויש לנו אפילו סניף בחיפה. אבל יש דברים שלעולם לא ישתנו: דרך הים הייתה מתמיד בית חם לשייטים ולאוהבי הים, ואנו נמשיך להיות משפחה גדולה של חברים לדרך. משפחה שהולכת ומתרחבת, והופכת לקהילה גדולה של אנשים טובים, שהאהבה לים והחוויות המשותפות קושרות אותם יחד, ועל כך גאוותנו.