חוויות מהפלוטילה הישראלית הראשונה בקובה

בדרך ל Cayo Largo. בעברית האי הגדול. גם כן גודל. פצפונציק עם סילואטה של מחרשה. עכשיו אנחנו רצים לאורך הקת הארוכה שלה. אזור יבשה צר וארוך. השוניות מכתרות אותו דורשות מהספינות שעוברות זהירות מרבית. אנחנו על קטמרן שהשוקע שלה מוגבל יחסית - מאפשר לה לרחף בזהירות מעל השוניות ולהתקרב לחוף למרחק שחיה קצרה. 

עם הקטמרן הזאת יצאנו אתמול מסינפואגוס. המרינה חבויה בתוך לגונה די רחבה השורצת מדוזות קטנות ומאיימות. הלגונה קשורה לים הקאריבי בתעלה ארוכה שבמהלכה התחלנו להכיר את הסירה.

הקטמרן ארוכה ומאוד רחבה. בעצם מן ריבוע בשטח של דירה גדולה אשר במרכזה סלון פתוח רחב - זה הגשר שמחבר את שני הגופים הצרים. בכל גוף שני חדרים קטנטנים. ולכל חדר יש שרותי-מקלחת אשר סוגרים על מי שעומד בהם מכל הצדדים כאילו נחבא בארון. הסירה מגלמת שילוב של פתיחות למרחבים ופרטיות במחבואים. אפילו לפני הנפת המפרש היא מתנהלת ברוגע ועל שני מנועים - שניים ולא אחד - פרט חשוב להמשך.  

היציאה לים הקאריבי מלווה בשמש, שמים כחולים, ים רגוע ונקי. מהר הגענו למים עמוקים עד מאוד. מקטע הים העמוק הזה נפרד כבר אחרי ארבעים מייל. שם מחכה מדף יבשה בשטח אדיר שעליו שוניות אלמוגים, איים ובני-איים, איונים, שרטונים חורשי רעה וחופים יפיפים, צרים כרצועה של בקיני עליהם פזור חול בתול. את השודדים הקאריביים מעוטרי הזקן ומטפחת מחליפים דייגים על ספינות, טיפה יותר גדולות מקליפה של אגוז. 

הדייגים מצאו אותנו לראשונה לקראת חניית לילה של יום השייט הראשון מול שונית הנקראת Cayo Sal. היא כנראה עונה על ההגדרה הגאוגרפית של ״אי״ בזכות עץ קוקוס אחד שמתנוסס מעליה. כל היתר זה רצועת סלע קצרה. מול העץ נעמדו כעשר סירות קטמרן. מלמעלה זה בטח נראה כמו משחק מחשב ישן עם חבורה של פאק-מנים המבקשים לנגוס באיונצ׳יק. האי ישרוד את ההתקפה. הוא היה שם מזמן והוצב בנוחות כחניון לילה בדרך לקאיו לרגו. 

הדייגים החמושים בחיוכים רחבים ודלי שיניים פתחו בהתקפה פסאודו-פיראטית על מלאי הרום בסירות העוגנות. הם נעים בזריזות מסירה לסירה אך במקום לשלוף חרבות הם מאיימים בשליפת דגים. למשל דגי חרב, אך לא רק. הדגים בשרניים וכבדים. אנחנו מסתפקים ברביעית דגי סנפיר-אדום, שכל אחד מהם שוקל מעל קילו. שודדי הים צוהלים ומניפים אל על את שללם, בקבוק רום שעלה לנו רק שלשה קוק. אביהו שודד את מלאי הגחלים של ספינה אחרת - לכל ספינה מנגל לתפארת. ויקטור מעביר שעה ארוכה עם סכין חד בניקוי הדגים. אירנה וויקי מתבלות ועורכות שולחן. אני מצטרף בעייפות תחילה לארוחה מהטובות שאכלתי בחיי - טוענת אותי באנרגיה לקראת היום הבא.  

הלילה ליד קאיו סאל עובר עין לא עין. במהלך הלילה עולה הרוח ומנשבת באיום כשהיא מדלגת מעל האי ולוקחת את הסירות למחול מעגלי. כל סירה סביב העוגן שלה. היחתכו מעגלים או שמא יפרדו עוגנים? מדי פעם עולה מישהו לסיפון כדי להרגע. פסיעות כבדות על מדרגות העץ משרות מעט שלווה על האחרים שישנים בעין פקוחה. 

למחרת מגיע היום השני וסוף סוף אנחנו יוצאים לקאיו לרגו. רוח משוונית מזרחית קבועה ממלאת את המפרש החלוץ ובשילוב המנועים אנחנו יוצאים אל הים הפתוח. עבודת ניווט זהירה דרושה במהלך הריצה הארוכה הזאת מעל הים הרדוד. מגיעים לקת של המחרשה יורדים לאורכה, פונים בנקודה מסויימת דרומה עוד קצת מערבה וכן הלאה בזיגוג, כמו סיבוב מיומן של מפתח משונן במנעול - אנחנו מפצחים את רזי הדרך הבטוחה למרינה של קאיו לרגו. 

עם הסודות הכמוסים של מנוע שמאל אנחנו מסתדרים פחות. זאת הזדמנות מפז שעליה יוסי לא יפסח לרתום שתי קטמרנים לחי-אל-לחי. החייזר הימי הרחב הזה, מרובע-גוף, עם תלת-מנוע וכתריסר שייטים משועשעים, נע בכבדות מרשימה במרחק של כעשרים מטר מחוף שיפה כמוהו ראיתי רק בסרטים, בעומק שלעיתים נופל משני מטר (כלומר גובה של אדם). הכל מתנהל במהלך תעלה צרה עתירת מנגרובים החביבה, כפי שיספרו לנו המקומים, על הקרוקודילים השורצים האי. בסוף התעלה הבית: מרינה מארחת ונחמדה מצוידת כפי שאגלה למחרת גם במרפאה פעילה. להלילה נסתפק בטכנאי מיומן שהשיב רוח למנוע שמאל.

שלישית חיוכים רחבים של מוכסים/שוטרים/בודקים או מה שלא יהיו שבדקו את המסמכים ואת תכולת הספינה ולא נעתרו לפחיות הבירה שהגשנו. אך מפה ושם כהרף עיין הפחיות נעלמו מבלי שנבחין לתוך התיקים העמוסים שהם גררו. בקובה הכל מתנהל בנחמדות לא לוחצת, בפרט כשהתייר יודע ל״שמן״ את דרכו המסומנת. 

כתב: רענן גבירצמן

צילמו: אופק מסיקה, גלב סלובצקי, דרור ברזילי

(פברואר 2014)

הרשמה לניוזלטר של דרך הים
לקבלת עידכונים שוטפים מדרך הים אנא מלאו את הפרטים הבאים:
  • שם:
  • דוא”ל: