1200 מיל מול הרוח

רוב השייטים יודעים ששטים מהקנריים לקייפ ורדה בחמישה ימים של גלישה במורד הרוח. אבל אנחנו קיבלנו את הספינה בקייפ ורדה ונאמר לנו שעלינו להעביר אותה נגד הרוח לאיים הקנריים, נגד רוחות הסחר ששולטות באיזורלאחר 3,800 מייל שהספינה עברה עם הצוות של יניב אלומה אני שיחררתי חבלים עם צוות חלומות של שישה מפליגים אמיצים ומנוסים פחות או יותר.

 

יצאנו לים למזג אוויר סוער. הרוח שהתחילה לנשוב נגדנו עלתה לשלושים קשר ואנו שטנו נגדה בצימצום שני וחלוץ קטנטן והים לא נתן לנו להתפנק. כל אחד בתורו נתן לים דגימה מארוחת הבוקר ונכנסנו ללילה ארוך של שייט בקידמית. או שהים ירד או שהתרגלנו קצת אבל לאט לאט התקדמנו בשייט והתרחקנו מהחוף ממנו יצאנו.

 

 

הקטמרן (ספינה מעולה לכל סוג שייט, מלבד שייט נגד גלים) השמיעה קולות נפץ מחבטות הרוח והגלים בתחתית הגוף. גלים נכנסים להם בין הבידונים עולים ומתפוצצים על גוף הספינה. אני נחרדתי כל פעם שמא הקטמרן תתפרק לי מהחבטות, אבל היא עמדה בהן בגבורה. מלבד הראשי שנפל באמצע אותה משמרת לילה וחייב אותי לעלות לתורן בלב ים להתקין את המעלן מחדש - הכל עבד היטב. לאט לאט עבר היום הקשה והזכיר לי כי תמיד קשה לשוט ביום הראשון באוקיינוס.

 

שיגרת הפלגה

יש המון דברים לספר לכם על הפלגה של עשרה ימים באוקיינוס. כל יום קרו דברים גדולים, אבל המיוחד במסע באוקיינוס זאת השיגרה. יש מין רצף אין סופי של משמרות שלוקח זמן להתרגל אליו אבל כשנכנסים לתוכו אז כל היום סובב חילופים. משמרות הלילה הופכות לנוחות. אין יותר עייפות כי ישנים בין המשמרות. אני מצאתי את עצמי מרבה בעשיית משמרת הלילה השניה. השעות הקשות שבין חצות לארבע עברו עלי בנעימים. שקט. אין עוד איש על הסיפון. הירח הלך והתרוקן לי בלילה. אך התמיד ונתן את אורו. הרוח שיחקה בשינויים קלים ואני על פי משחקיה שטתי על מנוע או הפלגתי בקידמית. יום סבב יום. קראנו המון ספרים, בישלנו ארוחות שחבל לכם על הזמן... סיפרנו סיפורי גבורה (חלקם אפילו אמיתיים), התאמנתי בנגינה בתופים על סירים, דולב במפוחית, שיחקנו עם דולפינים, שחינו בלב ים...

 

בתוך השיגרה היו פעולות שכל יום התקיימו באופן קבוע, כמו בדיקת סיפון בשעות בוקר: עברנו על כל השאקלים, עשינו טיפולים בחדר המכונה, עשינו תיקון לנורות שנשרפו, החלפנו פינים שקרסו. דאגנו שהים לא ינצח את הסירה.

 

סדר פסח בלב האוקיינוס
לאט לאט הספינה התקדמה צפונה. בתוך כל זה היה לילה סדר. תמר הציעה שנעשה סדר כהילכתו וכולם נרתמו.... תמר הכינה מצות מקמח מצה, הכינה חרוסת מעולה מתמרים ואגוזים, בורדיני הכין לנו מרק חגיגי, יוסי בר חנין הכין דגים מעולים, דב פתח בקבוק יין ובשעה שמונה בערב שעון ישראל עם כל עם ישראל ועדיין באור יום שלנו התיישבנו לסדר פסח הכי מיוחד שהיה לנו. כולם התלבשו באופן חגיגי לאירוע. בלב ים במקום בבגדי שייט בלויים כולם לבשו חג. הכנו שתי הגדות וקראנו את ההגדה עד סופה. שרנו כל שיר בכל גירסה ועל פי כל עדה. הא לחמנו, עבדים הינו, והיא שעמדה, דיינו ועוד... הרבינו בסיפורי מצרים. דולב הצעיר בחבורה בן 27 הקריא את מה נשתנה וגנב את האפיקומן. גם דרש כנגדו סירה וגם חייך חיוך שאי אפשר לסרב לו. אז קיבל...
הירח עלה במזרח, השמש שקעה במקומה במערב. הים היה חגיגי במיוחד בשבילנו.

 

הדג הראשון
למחרת החג תפסנו דג ראשון. את רגע המשיכה שלו אי אפשר לשכוח. הדג משך את החכה ואיתו היאכטה זזה ממסלולה. אני חושב שהדג הזיז אותנו מיל דרומה. אנו משכנו אותו והוא משך אותנו חזרה. הוספנו כוח במנוע ומשכנו ארבעה אנשים את החכה. בסוף הדג ויתר לנו ועלה לסירה. אכלנו סושי טרי וחמים. אחר כך הגיע דג יותר גדול. בשלב הזה לא זרקנו יותר חכה עד עכשיו הפריזר מלא פילה.

 

מילה על היאכטה - כל הכבוד לה. מעולם לא חשבתי שלשוט באוקיינוס יכול להיות פינוק. הספינה מפנקת. המקרר ענקי, משולב בפריזר שהכיל בשרים ווודקה קפואה לכל המסע. שמענו מוזיקה טובה. אופרות לאור ירח, מוסיקה קלסית וג'אז, את הביטלס ושלום חנוך. יש בספינה מערכת שמע מפנקת של  Bose

 

את השולחן בסלון אפשר לסדר בארבע אופציות שונות: 1. מוגדל למיטה. 2.מוגדל לארוחה של שמונה אנשים. 3. מוקטן לשולחן סלוני נמוך. 4. מוקטן לשולחן סלוני גבוה. אנו העדפנו את אופציה 4.

המטבח בספינה מעולההאיחסון הוא אין סופי. לספינה יש 12 מיטות, שני מזגנים, גנרטור, 10 מאווררים. לא היה לנו חם ולא קר היה לנו פשוט טוב. בחרנו בעונה מושלמת למסע שכזה וכל הכבוד לדודי ומיכל שתכננו לנו את ההפלגה. ולא פחות תודה לגולן מסוול יאכט שהביא עמנו את הלאופרד הזאת.

 

השייט... השייט!
הכי חשוב לא סיפרתי לכם על השייט. הספינה מפליגה כמו קונצרט. בקלות מטפסת לשבעה שמונה קשרים ואפילו יותר. המערך של הספינה מפואר. יש לה מפרש ראשי מדהים - ענקי, איכותי, עם שחיפים ורואצ׳ כמו באמריק׳ס קאפ.  החלוץ בנוי פשוט ונכון. מערכת גלגלות מפעילה הכל באופן קל ומדויק. יש שם הרבה כוחות שכן שטח המפרש הכולל מגיע ל100 מטר מרובע כמעט. את השליטה על המיתרים מקבלים עד לעמדת הפיקוד ליד ההגה. כל החבלים מגיעים לשם. שלושה ווינצים, האחד חשמלי עם שתי מהירויות, מיצרים שליטה מדוייקת גם ברוחות של 50 קשר.

 

לאחר 8 ימי הפלגה ברוח שהיתה נגדנו, התהפכה לנו הרוח לגבית יומיים לפני ההגעה ליעד. קיבלנו אותה בברכה ויצאנו לשייט בטירוף. המהירות השתנתה מ-4.9 ל-8.2 קשר. טסנו על הגלים, מפרקים את הים. ספינות מסחר החלו לחתוך אותנו. ספינת דייג מקומית ניסתה לדוג לנו את המדחף המתקפל שלנו. אבל עלינו לרוח צד וברחנו לה. עשינו 270 מיל ביום וחצי. בחשכה אפשר היה לראות שביל של פלנקטון מאיר מאחורי היכאטה. לווייתנים עקבו אחרנו מחשש שלא נשים לב ליעד ונמשיך צפונה אבל הגענו בקלות ליעד שלושה ימים לפני הזמן.



איזה כיייף היה לסיים כך את השייט בהפלגה כל כך מהירה בגבית.
אבל הוא לא הסתייםהעובדה שהגענו לקנריים מעידה על כך שעברנו מחצית מההפלגה בצפון האטלנטי ועוד לפנינו ההפלגה לגיברלטרבנוסף היה לנו עוד לג אחד של שיבעים מיל עד לסנטה קרוז טנריף. אנו הרי עצרנו באי לגומרה ממנו נותר להפליג עוד לג אחד.

יצאנו בצהריים. הרוח היתה מהצד 24 קשר. צמצום שני וטסנו על הימים עד לדרום טנריף. באזור ידוע שיש הרבה לווייתנים. אני אמרתי לחבר'ה כי בגלל שהים זועף נוותר על החוויה של לחפש אותם. אבל אחרי שעברנו את קצה טנריף הרוח השתנתה והפכה לקדמית עדינה.

 

לפתע בורדיני צעק ליוויתנים! אי אפשר לטעות בגייזר. הליוויתן מעיף אוויר למעלה בעודו עולה לנשום אחת לכמה דקות. היתה זאת שעת שקיעה. הלווייתנים סבבו אותנו כל הזמן. הם היו בסעודה. בורדיני אומר שהם אכלו סרדינים. הם לא באו לשחק איתנו לכן לא היה קל להגיע אליהם אבל הם היו שם, לפחות עשרים. שלוש פעמים הם עלו מעל המים במרחק שלושים מטרים מאיתנו. פתאום שומעים את הרעש של הנשימה שלהם. ובתוך כל זה בין הבידונים המוני דולפינים. אנו כמעט מתעלמים מהם שכן ראינו המון דולפינים במהלך ההפלגה אבל הם היו כל הזמן אתנו בין הלוויתנים. אין דברים כאלו. אירוע שלא נשכח אותו לעולם. נהננו עד שהחושך לקח איתו את המחזה ואנו המשכנו לשוט.

 

היה זה ליל המימונה. יוסי בן חנין הכין לנו מופלטות. ככה פשוט על המחבת. אכלנו ארוחת ערב מפוארת ומוחלטות עם דבש וריבה וחמאה ולנו היה חג בלב. אנו עושים כניסת לילה לנמל הגדול של טנריף. שישה אורות מנצנצים של מגדלורים מיצרים לנו כניסה לנמל באופן לא פשוט. בתוך הנמל של טנריף עוד המשכנו להפליג מייל צפונה שכן זה נמל ענקי ורק בסופו המרינה. בשתיים בלילה נקשרנו לרציף.
תודה לכל ילדנו ואהובותנו שחיכו לנו בארץ בסבלנות.

הרשמה לניוזלטר של דרך הים
לקבלת עידכונים שוטפים מדרך הים אנא מלאו את הפרטים הבאים:
  • שם:
  • דוא”ל: