מקייפטאון, דרום אפריקה לאיי קייפ וורדה

 

"...מה נראה שם לאורך 4000 מיילים של ים הנמתח מאופק לאופק במשך חודש ימים? מה, זה סוג של מדבר כחול? מישהו חי שם? איך נחיה 5 אנשים בתוך גיגית בלי אפשרות בריחה? יהיה וויי פיי? על מה נדבר? מה נאכל? נצליח לישון בכלל בין המשמרות?..."

אלו רק חלק מהשאלות ששאלנו את עצמנו כשנזרק הרעיון לצאת למסע ימי מקייפטאון לאיי קייפ וורדה. אז מה באמת היה לנו שם? ראשית התברר שהים הוא לא כחול. כלומר, הוא כחול אבל גם ירוק, אדום, כסף, זהב ולפחות 50 גוונים של אפור.... 

 

הכנות

לפני כחצי שנה פנה אלי יוסלה בשאלה אם אני יכול ומוכן לצאת להפלגה מדרום אפריקה לאיי קייפ וורדה כחלק ממסלול להעברת סירת קטמרן חדשה לארץ. החסרתי פעימה מהתרגשות. לפני 33 שנה עברתי באיי קייפ ורדה בדרך מישראל לברזיל על סירת ווסטרלי 33. התלבטות ארוכה (כ- 10דקות) והתחלנו להתארגן. לאחר פגישת היכרות ראשונית, התגבש הצוות שכלל את עמנואל תימור, חרמון גרייף, אריה משה ואותי כסקיפר. קצת מאוחר יותר הצטרף גם אביעד הלמן ובסופו של דבר נפגשנו בתחילת מרץ בקייפטאון לקבלת סירת קטמרן חדשה מסוג ליאופרד 39.

קייפטאון, נמצאת למרגלות הר השולחן והר האריה, מעט צפונית מערבית ל"כף התקווה הטובה". זוהי הנקודה הדרומית ביותר באפריקה. מצוק כביר מתנשא מעל הים כשמצדו המזרחי משתרע האוקיינוס ההודי ומערבה לו האטלנטי. רוחות עזות שוחקות את ראשו במרבית ימי השנה וגלי ענק מתנפצים על סלעיו. אפשר בהחלט להבין את סימבה  בעמדו בפסגת המצוק הרגיש כמלך העולם.

 

 

שהינו בקייפטאון כעשרה ימים. הסירה הועברה לרשותנו ארבעה ימים בלבד לפני היציאה להפלגה כאשר זה כולל סופ"ש שבמהלכו כל המשרדים סגורים. דבר זה חייב התארגנות מהירה ויעילה של בדיקת הסירה, זיוודה בציוד הכרחי, בחינת כושר שייט והצטיידות באוכל דלק ומים לפחות לשבועיים עד להגעה ליעד הראשון, סנט הלנה. 

 

 

מרבית המזון היבש, השימורים, והאלכוהול נקנו בכמות שתספיק לחודש שלם מתוך מחשבה שאולי ההיצע בסנט הלנה יהיה מוגבל. ביום רביעי ה- 12 במרץ בשעה 14:30 יצאנו להפלגה אחרי מרוץ עיקש לסיים את הבירוקרטיה הלא פשוטה עם המכס במהירות האפשרית. לפנינו כ- 4000 מייל אותם עלינו לעשות במקסימום 28 ימי הפלגה כדי להגיע עד העשירי באפריל לקייפ וורדה. חישוב מהיר מראה שעלינו להפליג במהירות ממוצעת של כ 6 קשרים על מנת לעבור מעל 140 מייל ביום. חישובי מהירות מדויקים כידוע קשה לעשות כאשר אתה תלוי ברוח ובזרמים. אנחנו עוזבים המחשב ומתרכזים במפרשים. מיד ביציאה מהמרינה מקבלת אותנו רוח דרום מזרחית בעוצמה של 28 קשרים. מרימים ראשי מצומצם, חלוץ מלא ויורדים לגבית מלאה עם החרטום על נקודה קטנטנה על המפה במרחק 1700 מייל בשם סנט הלנה.

 

מקייפטאון לסנט הלנה

רצים במלאה במפנה ימני במהירות שבין 7-8 קשרים. הסירה רוב הזמן ב"פרפר" כשהראשי עם פריוונטר. ככל שאנו מתרחקים מהחוף הגלים מתחילים לטפס לגובה וכאשר יוצאים מההסתרה של הכף מתנשאים הגלים המפותחים לגובה של ארבעה מטרים ויותר. במצב זה כשהסירה במלאה היא גולשת על הגלים ומגיעה לעתים למהירויות שיא של 15 קשרים. תוך כדי כך הירכתיים גם נזרקים מצד לצד והסירה מגיעה לסטיות מהקורס של למעלה מארבעים מעלות. ההגה האוטומטי לא מספיק להגיב לשינויים האלו מספיק מהר וצריך כל הזמן להיות מוכנים לעבור לנהיגה ידנית כדי למנוע מהפכים. 

 

 

לאחר ארוחת הערב, כשיורד הלילה, אנחנו מתארגנים למשמרות לילה. מתחילים בשלוש משמרות לילה כל אחת למשך שלוש שעות. שניים במשמרת והסקיפר לבד. בהמשך, לאחר שלושה לילות כאלו, כאשר כולם כבר מכירים היטב את כל מערכות הסירה ותגובותיה, עוברים לחמש משמרות של שעתיים כל אחד לבד. כל יום תחילת המשמרת עבור כל אחד זזה בשעתיים קדימה כך שבכל לילה שעות המשמרת משתנות.

 

מהפך

בלילה השלישי  מהפך. הסירה יורדת חזק מהרוח, המפרש הראשי נמתח בכח מצדו ההפוך ומיתר הפריוונטר נקרע. במכה אחת איומה המנור טס למפנה הנגדי בום!!  ואנחנו שמים לב שהוא מסובב בזווית מוזרה. בבדיקה של החיבור שלו לתורן אנחנו מגלים לדאבוננו, שאחד משני ברגי החיזוק וכל שמונת הניטים שמצמידים את המחבר לתורן נגזרו. מאחר ולילה חשוך ורוח חזקה, אנחנו מורידים מיד את הראשי וכופתים את המנור לתורן עם חבל וממשיכים עד הבוקר עם חלוץ בלבד. בבוקר מפרקים את המנור, מחליפים את הניטים בברגי נירוסטה כופתים היטב את המנור לתורן ומעלים ראשי. התיקון נראה מספק. מחליפים את הפריוונטר לחבל 16 מ"מ וממשיכים לעבר סנט הלנה.

 

אוכל, אוכל ושוב... אוכל

קצב החיים בהפלגה ארוכה יורד לרמת מטבוליזם של מרמיטה בחורף. מהר מאד אנו עסוקים בבידור העיקרי (כמו בכל חופשת הכול-כלול): אוכל.

ארוחת ערב היא הארוחה העיקרית ובסופה נערך דיון לסגירת התפריט של מחר. מה נאכל בצהרים, מי מכין את ארוחת הערב הבאה ואיזה מצרכים הוא צריך. כל אחד תורם את מומחיותו והמטבח מתפקד ללא מלים מיותרות:

אריה: אפיית לחמים מיוחדים- לחם בצל, לחם שום, חמוציות, צימוקים, קשיו ועוד כיד הדמיון הטובה.

עמנואל: עוגות שוקולד, עוגות שמרים, שניצלים, מוקפצים, פשטידות, אורז מיוחד, פסטה

אביעד: סלט ירקות, סלט פירות קילופים וחיתוכים לפי הזמנה של בצל, שום תפ"א וגזר. מינימום הזמנה: 3 בצלים וראש שום

חרמון: קליעת סל חבלים לשטיפת כלים, טועם ראשי ומפרגן לאומי

יניב: פנקייקים, פסטה בולונז, פסטה טונה, לזניה, מוסקה, קוואז', חריימה, דגים מטוגנים.

הארוחות באמת ברמה שלא מביישת מאסטר שף (אפשר כבר להכין הזמנות להפלגות הבאות). 

 

 

סנט הלנה

בלילה העשירי להפלגה, לילה חשוך למדי, בשעות הקטנות של הלילה, לפתע צעקה של עמנואל: "יבשה!!" המרחק לאורות שנגלים מעל האופק- 37 מייל. טוב אין ספק שעיניים צעירות פי 3 מעיני שאר הצוות יזכו לראות ראשונות שינוי באופק. בבוקר כשמתקרבים מתגלה מצוק אדיר שמתרומם מתוך הים. האי הזה, שאליו הוגלה נפוליון ובו הוא גם קבור, באמת אחד המקומות המרוחקים ביותר מכל יבשה. זוהי שארית קולוניאלית שעדיין שייכת לבריטניה. מה שעושה את המקום לנידח במיוחד היא העובדה שאין כאן שדה תעופה. הקשר דרך האוויר יפתח רק ב- 2016.

ראשון בבוקר, נקשרים למורינג בין די הרבה יאכטות יחסית. לאחר שבאים לאסוף אותנו עם סירת מונית להחתמת דרכונים וניירת, אנו פוגשים את האנשים האדיבים ביותר שפגשתי אי פעם. הבחורה שמקבלת את פנינו היא קצינת מכס ויוצאת ממש מגדרה לעזור לנו בכל. מחפשת עבורנו מישהו שיעזור בתיקון המנור, מתאמת תופרת מפרשים, איש התדלוק ועוד ועוד עזרה. כמובן שבראשון הכול סגור ואנחנו מפנטזים על ארוחה שנאכל סופסוף במסעדה. הולכים למסעדת הגורמה של אן (המסעדה היחידה באי) ומה רב שברנו: ביום ראשון המסעדה סגורה. חוזרים לאכול בסירה.

למחרת יום של מנהלות: תפירת ג'ניקר, תדלוק, מים, ובעיקר קניית אוכל טרי. לדאבוננו מתברר שהמבחר של האוכל הטרי, בעיקר פירות וירקות דל למדי ונראה שחיסלנו בקניה שלנו את האספקה החודשית של האי. בגלל לחץ זמן שנובע מהעובדה שעלינו להגיע עוד 16 ימים לקייפ וורדה ונותרו לנו מעל 2200 מייל לעבור, אנחנו מחליטים בצער רב מאד לוותר על טיול באי שאמור לכלול טיפוס ב"סולם יעקב" – 699 מדרגות שמטפסות בשיפוע ישר ותלול למצודה עתיקה וביקור בקבר נפוליון. ב- 9 בערב לאחר הצטיידות באוכל, דלק ומים ולאחר ארוחת ערב דשנה אצל אן, אנחנו יוצאים לחלק הארוך של המסע. גם מסלול זה שונה עקב לחץ הזמן ואנחנו מוותרים על עצירה באי אסנשיין שנמצא 700 מייל צפונית מערבית לסנט הלנה. רוח חזקה בגב ואנחנו מתרחקים מהאי הקסום סנט הלנה במהירות של כ 8 קשרים.

 

מסנט הלנה לקייפ וורדה

בבוקר הרוח יורדת מעט ואנחנו מרימים את הג'ניקר המתוקן. בגבית של 15 קשר עם גלים בירכתיים של 5 מטר, הסירה משנה זוויות בתזזיתיות. דבר זה מחייב נהיגה ידנית כדי לשמור שהג'ניקר לא יקרוס לאחד הצדדים. אחרי מספר שעות הפלגה, חילוף פתאומי ברוח, והג'ניקר נכרך סביב הוונטה הקדמית. מנסים לשחרר את הפיתולים ע"י סיבוב הסירה כנגד כיוון הפיתול. כאשר המפרש מתחיל להשתחרר ולהתנפח, לפתע קרע קטן בראשו מתרחב במהירות של ברק וחוצה את המפרש לשניים. הלך הג'ניקר...

לאחר עוד מספר ימים, התרגשות קלה כשאנו עוברים ממזרח למערב כדור הארץ. כלומר, אנו חוצים את קו האורך 0 המכונה קו גריניץ'. זה כמובן מחייב הרמת כוסית jameson שנשמר באדיקות לאירועים מיוחדים. גם קוי הרוחב הולכים ושואפים לאפס ויחד עם שאיפה זו הרוח הולכת ונחלשת לקראת ההגעה המיוחלת לקו המשווה.

 

מעבר קו המשוה

בכל לילה אנו עוקבים בהתרגשות גדולה אחר מהלך הכוכבים במסילותיהם. המעבר מחצי הכדור הדרומי לצפוני מרגש מאד כאשר נאבד מאחורינו את "צלב הדרום" קבוצת כוכבים שלא ניתן לראותה בשמיים שלנו בארץ ויתגלה לנו כוכב הצפון הכל כך מוכר. אנחנו מתרכזים כולנו מול מסך ה- GPS ועוקבים בהתרגשות גדולה אחר ירידת הספרות של קווי הרוחב לקראת האפס המיוחל. מאמצים את המבט לעבר האופק בחיפוש אחר שני לוויתנים שאוחזים בחוט (קו המשווה עפ"י נחום גוטמן) ועוצרים את הסירה בול על הקו. מורידים מפרשים וקופצים למים. לאחר ששתינו מי ים משני עברי  הקו. מרימים כוסית וויסקי וממשיכים בחצי הכדור הצפוני לעבר מחוז חפצנו.

 

 

ים סרגסו

לאחר מעבר קו המשווה אנחנו מפליגים על מנוע בים חלק נטול רוח לחלוטין. באחד הלילות כשהסירה ממונעת המהירות יורדת פתאום לקשר אחד והסירה ממש עומדת במקום. אני חושב אולי נפל מדחף. מבט מעבר לדופן מגלה תמונה מוזרה. אנחנו לכודים בתוך איים צפים של אצות סרגסו. זוהי אצה חומה בעלת שלפוחיות אוויר קטנות המציפות אותה. נזכרים בסיפורי האימה על ספינות הרפאים שנלכדו בים סרגסו המפורסם צפונית לברמודה. האצות נתפסות על המדחפים המתקפלים שלנו ומונעות מהם להיפתח. משתחררים מהן ע"י הכנסה והוצאה משילוב חליפות. ריכוזים גדולים של אצות זה סימן מובהק בד"כ לזרם. ובאמת בבוקר אנו מגלים שאנחנו במרכזו של זרם נגדי במהירות של 1.5 קשרים. זה בנוסף לרוח נגדית קלה מוריד את מהירותנו לשלושה קשרים. 

 

 

"ים הוא לא רק מים כחולים..."

הכמות ומגוון בעלי החיים שנתקלנו בהם במסע מפתיע. לפחות חמישה מינים שונים של יסעורים ויסעורונים שהנפוץ ביניהם, יסעורון ווילסון. ציפור שחורה קטנה עם פס לבן בולט מעל הזנב מלוה אותנו בכל מקום. גם במרחק של יותר מ- 1000 מייל מהחוף הקרוב.  סולות צוללות כמו פצצות לתוך הים ואפילו פריגטה אחת. דגים מעופפים מתרוממים בדאיה ממושכת לפני הסירה, להקות גדולות של דולפינים מהסוג Atlantic spotted dolphins, אלו דולפינים קטנים וזריזים מאד שנותנים לנו הצגה מרשימה ביותר. 

 

 

בלילה, כאשר הדולפינים מגיעים, המראה עוצר נשימה. לפתע הים מואר בריקוד מדהים של סילוני אור שנוצרים ע"י מעבר הדולפינים דרך אצות חד תאיות (פיטופלנקטון) שזוהרות באור זרחני ירקרק כאשר מניעים אותן (מה שקרוי "פוספור" או "גחליליות של הים"). ראינו פעמיים גם לוויתן ראשתן (sperm whale). עלו בחכתנו דגי דורדו ודג חרב אחד שבשניה האחרונה הצליח להשתחרר מהקרס. כנראה דג טוב שאלוהים חמל עליו...

פגשנו גם באחת המדוזות המרשימות ביותר בים הקרויה "ספינת קרב פורטוגזית" (Portuguese man of war). זו למעשה מדוזה מושבתית של ארבעה פוליפים שונים החיים בשיתוף כבעל חיים אחד. כדי להצליח לצלם אותן, אריה היה צופה מהחרטום ושואג לפתע "ספינות קרב!!!" אינסטינקטיבית אנחנו נשכבים ותופסים מחסה....

 

 

פראיה קייפ וורדה

כחמש מאות מייל דרומית מזרחית לקייפ וורדה אנחנו מצפים לשינוי ברוח ועדיין הרוח נושבת בדיוק מהכיוון אליו אנו אמורים לפנות. הדלק מתחיל לאזול וחישוב מהיר מראה שבצריכת הדלק הנוכחית אין סיכוי להגיע רק עם על מנוע ליעד. אנחנו חייבים לתפוס את הרוח. לאחר עוד יום של זחילה מול הרוח, בהתייעצות עם הבסיס בארץ אנחנו פונים מערבה ולאחר כ 120 מייל הרוח משתנה לצפונית וצפון מזרחית בעוצמה של כ 20 קשר. פותחים חלוץ ומתחילים לרוץ בקדמית במהירות של כ 7 קשרים במשך יומיים רצופים עד שמתגלה לנו באופק האי הנכסף פראיה שבאיי קייפ וורדה.

ב- 9 לאפריל, בשעה 11:30 הטלנו עוגן במפרץ של פראיה. על החוף חיכו לנו יוסי סוקולוב ואייל תימור (אביה של עמנואל) וחגגנו את הגעתנו יום לפני הטיסה המתוכננת לארץ עם בקבוק יין ובירות. לשמחתנו הרבה, כאילו על פי הזמנה, בדיוק ביום הגעתנו נפתח פסטיבל מוזיקה באי. סמבה ועוד סמבה ועוד הרבה אלכוהול היוו קבלת פנים נפלאה ומרגשת לסיום מסע בן 29 יום בים.

 

לסיכום סיכומת

לפני המסע חששתי רק משני דברים:

1. אירוע רפואי שיהיה לנו קשה להתמודד איתו.

2. מצב חברתי שיעיב על שהיה ארוכה בסירה קטנה.

לא יכולתי לקוות לצוות טוב יותר. ברמה המקצועית ובעיקר ברמה החברתית. הפירגון ההדדי היה מעל ומעבר וזה דבר שבהחלט לא מובן מאליו. כל אחד תרם מידיעותיו ונסיון חייו בתחומים שונים. אני רוצה להודות לכל אחד ואחד באופן אישי על התרומה והשיתוף בלעדיו המסע לא היה מסתיים באופן כל כך מוצלח. אני מאחל לכולנו שנמשיך להפליג. שנמשיך להיפגש גם על המזח ושנמשיך לחוות הרפתקאות כל כך מיוחדות.

 

כתב: יניב אלומה                                                                                                           

תמונות: חרמון גרייף

הרשמה לניוזלטר של דרך הים
לקבלת עידכונים שוטפים מדרך הים אנא מלאו את הפרטים הבאים:
  • שם:
  • דוא”ל: