סיפורה של הספינה שנבנתה להפליג בכל תנאי ונשארה למות בקרח

לכבוד השקת כיתת הלימוד החדשה של תלמידי קורס סקיפרים בדרך הים "כיתת שקלטון", החלטנו לספר לכם על מסעו ההיסטורי של ארנסט שקלטון על האינדיורנס. 

 

היא היתה ספינה מסוג "ברקנית" (Barquentine), בעלת שלושה תרנים, אורכה 44 מטר ורוחבה 7.5 מטר, בעלת דחי של 350 טון. היא תוכננה להפליג באזורים הארקטיים ולהוביל תיירים לנורבגיה ולגרינלנד. "פראמנאס", המספנה הנורבגית שבה נבנתה, התמחתה בבניית ספינות חזקות שהפליגו למסעות גילוי ודייג בחוגי הקטבים. כדי לחזק את גופה של הסירה הוספו לה צלעות רוחב מעץ אלון קשיח ועוביין כמעט הוכפל. קורות העץ התחתונות נבנו מעץ כבד וקשה במיוחד והגיעו לעובי של 70 ס"מ. החרטום, זה העתיד לפלס את דרכה של הספינה בקרח, נבנה בהתאמה מושלמת של צורת העץ עם קימורי הסירה. זו לא הייתה סתם ספינה, אלא יצירת אומנות של ממש, ולא בכדי נחשבה אז לאחת הספינות החזקות ביותר שנבנו אי פעם. 


היא הושקה כ"פולאריס" בדצמבר 1912, אך המיזם התיירותי שלשמה נבנתה כשל והיא עמדה ללא שימוש. רק במרץ 1914 נקנתה על ידי ארנסט שקלטון בכדי לשמש כספינת הדגל של המשלחת אותה הוביל: "המשלחת המלכותית הטרנס-אנטרקטית". בשל איכותה היא נבחרה לשאת את המשלחת הראשונה שתחצה במסע מזחלות את אנטרקטיקה. ייעדה היה ים וואדל, אחד מהאזורים הקשים ביותר להפלגה, שם תוכננה להוריד את שקלטון וחברי המשלחת האחרים. שקלטון שינה את שמה ל"אנדיורנס" (Endurance), על פי המוטו של משפחתו: “By Endurance We Conquer”.


אולם כאשר יצאה למסע באוגוסט 1914, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, לא ידעו אנשי הצוות של האנדיורנס שהגורל בחר להם מסע אחר לגמרי. ב-19 לינואר 1915, לאחר הפלגה קשה ומסוכנת בין הקרחונים, נעצרה האנדיורנס ולא הצליחה לפלס עוד את דרכה. מיקומה היה אז  76°34′S , 31°30′W והיא החלה להיסחף צפונה עם גושי הקרח האדירים שחסמו אותה. אנשי הצוות ושקלטון בראשם קיוו שבסופו של דבר תצליח הספינה להיחלץ ולהוביל אותם למקום מבטחים, אך ככל שהזמן חלף החל הקרח להרוס את הספינה באיטיות. ניסיונותיהם לשבור את הקרח ולהמשיך בהפלגה כשלו ולא הייתה להם שום יכולת ליצור קשר ולקבל סיוע חיצוני.


כל עוד צפה, שימשה האנדיורנס כ"בית" במשך ימות החורף הארקטי החשוך והקר. אולם במהלך אותם ימים נשמעו קולות שבירה עמומים. הקרח החל לדחוס ולעוות את גופה של הספינה, עד שלבסוף החלו המים להיכנס. גופה לא עמד עוד בלחץ הקרח. בסוף אוקטובר נטשו שקלטון ואנשיו את האנדיורנס ועברו למחנה אוהלים שהוקם על אחד ממשטחי הקרח הסמוכים. הם ניסו להציל כמה שיותר ציוד מבטנה של האנדיורנס עד שלבסוף, ב-21 לנובמבר 1915 צפו בה קורסת וטובעת אל מתחת למעטה הקרח. 


שקלטון ואנשיו עמדו בפני אחד מהאתגרים הקשים ביותר שבהם נתקלה משלחת גילוי כלשהי אי פעם. הם נשארו חשופים על משטח הקרח, ללא ספינה ועם מעט מאוד ציוד. סיכוייהם להגיע בחזרה הביתה נראו קלושים. רק הודות לתושייתם ולחוסנם הגופני והנפשי הצליחו כל 28 אנשי המשלחת לחזור בשלום, לאחר מסע מפרך ובלתי יאמן שעשו בסירות ההצלה, אך זהו כבר סיפור מופלא בפני עצמו.


מסעה וסופה של האנדיורנס מלמדים אותנו, המפליגים בים, שיעור בצניעות. הים חזק הרבה יותר מכל ספינה שתיבנה אי פעם ורק לאור ההבנה הזו נוכל להפליג ולחזור בשלום. לכל אחד מאיתנו חשוב לבטוח בסירה בה הוא מפליג ולבצע בה את ההכנות הדרושות לכל מסע, אך בה בעת כדאי לזכור את יחסי הכוחות בים. שבריה המרוסקים של האנדיורנס המונחים בקרקעית ים וואדל הם העדות לקטנותו של האדם, אך גם לעוז רוחו וליצר החיים שבו.

דרך הים מציעה לתלמידיה בקורס סקיפרים ולחברי המועדון סדנאות לרגל חודש הניווט. כחלק מקורס ניווט חופי לומדים תלמידנו גם שיעורים מרתקים בהיסטוריית הניווט!

הרשמה לניוזלטר של דרך הים
לקבלת עידכונים שוטפים מדרך הים אנא מלאו את הפרטים הבאים:
  • שם:
  • דוא”ל: