מיומנו של סקיפר- חלק ב’ – הכנות ויציאה למסע

לחלק א’ של המסע – לחצו כאן

ישראל לקייפטאון

אני נוחת בקייפטאון ב20 לאוגוסט, שזה סוף החורף פה, היישר אל שבועיים של הכנות לקראת הפלגתה הראשונה (שזה אומר אין סוף עניינים לסידור) של הסירה עם רוחות השכר אל ארגנטינה.

חיש מהר אני כבר מבוקר ועד ערב עסוק בלפתח את המערכת יחסים שלי עם Faraway, שלשנינו יש לפחות דבר אחד במשותף- לא אני ולא Faraway הפלגנו אי פעם בכוח המפרש מעבר לכמה מיילים מהחוף…

במשך השבוע הראשון בקייפטאון לנתי אצל הגרטים (אה כן, ומבטאים את זה חרט) שהם זוג בן 55 (כל אחד לחוד, כן?) שלא מבשלים לעולם. הם גרים בבית ליד מגדלור, עם חלון גדול לים, שאני וגרט בוחנים כל בוקר בקפידה. אשתו, ברברה, לא מפליגה ותישאר עם המגדלור ומטפחת על החוף.

את קייפטאון, שזו עיר ענקית, בקושי יצא לי להכיר, רוב רובי היה עסוק בסירה ומטלותיה. אבל הגעתי בעונה טובה והעיר עם ההר המרשים במרכזה השאירה עלי רושם יפה. הקייפ (כף) עצמו, שעל שמו הטאון, גדול ומרשים ומעוטר בפרברי חוף יפים. יש הרבה ים אבל זה האטלנטי ואנחנו בקו רוחב 35 ד׳, והמים קרים מדי לרחצה כל ימות השנה.

קייפטאון במבט ממעוף הציפור

קייפטאון במבט אווירי

הסירה (והאהובה)

Faraway היא מפרשית חד תורנית, חדשה מהניילונים (שכל מהלך שגוי משאיר אחריו שריטה במקום שקודם לכן היה ללא רבב…).

היא יוצרה במיוחד בהזמנה של גרט ועוצבה לשייט בקווי רוחב גבוהים (כלומר, חוגי הקוטב והסביבה) ומזג אוויר מצ׳וקמק ולכן, בין היתר, עשויה מאלומיניום (ולא מפיברגלס קליל ופריך). אורכה 42 פיט (13מ׳ בערך) תורנה מתנשא ל16 מ׳ מעל הסיפון (מפרש ראשי ושני חלוצים- genoa + staysail, שלושתם כבדים ומסיבים) והיא קצת יותר בטיחותית וקצת פחות מהירה. שני אנשים יכולים להשיט אותה בנוחות. גם אם אחד מהם די חסר ניסיון, למשל – אני.

אני חייב להודות שמבחינתי, סירה חדשה זה לאו דווקא חדשות טובות. משום מה מהניסיון הקטון שלי, סירות שיצאו זה עתה מהמספנה, שלא כמו מכוניות חדשות למשל, מביאות איתן כל מני תקלות מוזרות, בגלל שמלא אנשים נתנו את חלקם בבניית הסירה ומספיק שאחד מכל כמה כאלה מעלים עיין פה או שם… ואחרי שבוע בים פתאום מתפרק לך ההגה האוטומטי או המדחף פשוט מחליט לנטוש את הסירה.

החששות האלה לא היו לגמרי לחינם.

בנקודה הזאת אני כבר מכיר את הסירה היטב ומוכן לצאת לים. אני חייב לציין, שבין להכיר סירה כשהיא במרינה לבין להכיר אותה בים זה כמו להכיר תבשיל חדש שמבשלים בלי לטעום אותו- מכירים את כל החומרים ואיך הם מחוברים ביחד ומה הניחוח… אבל עד שלא טועמים לא יודעים על אמת.

יש אספקה- מלא חמאת בוטנים, אגוזים, פירות מיובשים, 9 סוגים של שעועית, 22 ק״ג קמח, קופסאות שימורים, דלורית, כרוב, בצל ותפוחי אדמה. (ושלושה קילו יקרים מפז של טחינה ביבוא אישי מהארץ)

שק קמח

הצטיידנו אפילו בשק קמח מקומי

יש סקסטנט.

יש סירה.

רק שיבוא המז״א שיוציא אותנו מכאן.

הוא כמובן קצת מתעכב ונותן תירוץ טוב לגלות ולטפל בעניינים שעוד צצים להם פה ושם.

ב-4 לספטמבר בשמונה וחצי בבוקר,זמן קייפטאון, ים וחרט (שעד עכשיו לא ציינתי שאנחנו השניים היחידים על הסיפון בחלק זה של ההפלגה, עד לארגנטינה) מניעים מנוע ויוצאים מהמרינה אל הים הפתוח.

למעבר לחלק ג’ של המסע – לחצו כאן